<h1>אבודרהם תפילת מנחה של שבת</h1>
<h2>דף לח.</h2>
צדקתך צדק לעולם. וצדקתך אלהים עד מרום. צדקתך כהררי אל. כך נהגו לאמרם ברוב המקומות בספרד. וכתב אבן הירחי שלא יתכן לאמרם על זה הסדר. כי בתהילים כתוב ראשון צדקתך כהררי אל, בלמנצח לעבד ה' לדוד נאם פשע לרשע (תהלים ל"ו, ז'). וצדקתך אלהים בלמנצח לדוד להזכיר (שם ע"א, י"ט) צדקתך צדק לעולם באלפא ביתא דאשרי תמימי דרך (קי"ט, קמ"ב), וכן מנהג צרפת ופרובינצאה, לאמרם על סדר הכתובים, והוא הנכון להגדיל ולהוסיף בשבח המקום ברוך הוא. בתחילה נדמית שגדלה כהררי אל, ועוד גדלה עד מרום, ולעולם צדקתו ותורתו אמתיים, עד כאן, וכך הם מסודרים בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה. והטעם שנהגו לומר צדקתך, כתב מר שר שלום, כי הוא צידוק הדין, על שמת משה רבנו עליו השלום בשבת במנחה. וגם נהגו שלא לקבוע מדרש באותה שעה, כי חכם שמת בתי מדרשות בטלים, ומנהג אבותינו תורה היא. והקשו עליו, כי נראה כי מת בערב שבת, דאמרינן בסדר עולם (פי"א) בכ"ח בניסן נלכדה יריחו, ושבת היה שנאמר (יהושע ו', ט"ו) ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים, וכתיב אחר כן ותפול החומה תחתיה. ומדכ"ח בניסן שבת היה, ראש חודש ניסן בא' בשבת, וראש חודש אדר שלפניו בשבת, ושבעה באדר מת משה, שהוא ערב שבת, שכשנשלמו ל' יום לאבלו (יהושע א', א'). ויאמר ה' אל יהושע וגו' משה עבדי מת וגו'. וכתיב (שם א', י"א) הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן. וכתיב (שם ד', י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, ונלכדה יריחו בכ"ח בניסן, הוצא מהם שלושים ושלשה למפרע, מיום שעברו את הירדן. הא למדת שבז' באדר שהיה ערב שבת מת משה. והכי איתא בפרקא קמא דקידושין (ל"ח ע"א) ועוד כתיב (דברים ל"א, ב') בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, ודרשינן (סוטה י"ג ע"ב) היום מלאו ימי ושנותי. ואמרינן (דברים רבה וילך) בו ביום כתב י"ג תורות. ואם היה בשבת היאך כתב. אלא יש אומרים שנהגו לאמרם כמו צידוק הדין על פושעים שעתידין לחזור לדינם אחר השלמת הסדר, מצדיקין את הדין על דינם החוזר, כדאמרינן בבראשית רבה (עיין תנחומא תשא ל"ג) מלאך הממונה על הרוחות מכריז בערב שבת ואומר, צאו פושעים מגיהנם, ונוחו, כדרך שישראל שובתין. ובמוצאי שבת מכריז ואומר, חזרו פושעים לגיהנם, שכבר השלימו ישראל את סדריהם, שנאמר (איוב י', כ"ב) צלמות ולא סדרים, כיון דשלמו סדרים צאו למות, וכל זמן שלא התפללו שלש תפלות אלו אינם דואגים, ואומרים עדיין לא פנה השמש, אבל כיון שהתפללו מנחה והוא ערב, דואגים על הלילה הבאה, שעתידין לחזור לדינם, ולפיכך מצדיקין עליהם את הדין במנחה. ועוד יש מפרשים, שנהגו לאמרם, לפי שאחר המנחה אוכלים סעודה שלישית. ואמרינן במסכת שבת (קי"ח ע"א) שכל המקיים ג' סעודות שניצול מג' פורעניות, מחבלו של משיח, וממלחמת גוג ומגוג, ומדינה של גיהנם, ואלו השלשה פסוקים נהגו לאמרם על שם אלו השלוש צדקות שיעשה עמנו, וכך הם נדרשים, צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה, כנגד חבלו של משיח, שיעקור הרשעה. ואמרו רבותינו ז"ל (עיין בראשית רבה ל"ג, א') שהרשעה דומה לתהום, מה תהום אין לה חקר, כך הרשעה אין לה חקר. וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות וגו', כנגד מלחמת גוג ומגוג, שכתוב בה (יחזקאל ל"ח, כ"ג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. כנגד דינה של גיהנם, ששואלין תחילה למת למה לא עסקת בתורה, שנקראת אמת. ודרשו זה (סנהדרין ז' ע"א) מפסוק פוטר מים ראשית מדון (משלי י"ז, י"ד). וכתבו הגאונים, כל יום שאומרין בו הלל אין אומר במנחה צדקתך, לפי שההלל הוא על השמחה. וצדקתך הוא לשון צער, שהוא כמו צדוק הדין. ואומר שליח צבור קדיש תתקבל, ואומר מזמור מהתהלים, ואומר קדיש יהא שלמא רבא, ונפטרין לבתיהם לשלום.
